גיאו בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ נ' עו"ד אהר ו ן ריבלין , כונס הנכסים של חברת אופנהיימר ממתקי ירושלים בע"מ ואח'

פסק דין

מונחות לפני בקשותיהן של הנתבע 1, עו"ד אהרון ריבלין, בתפקידו ככונס נכסים (להלן: "כונס הנכסים" או "הכונס") של חברת אופנהיימר ממתקי ירושלים בע"מ (להלן: "אופנהיימר"), ושל הנתבע 2, בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן: "הבנק"), לסילוקה על הסף של התובענה אשר הוגשה כנגדם על ידי התובעת, חברת גיאו-בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ (להלן: "גיאו-בר"), ואשר במסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר על בטלותו של הסכם מכר מקרקעין.

מאחר והבקשות עוסקות בעניינים דומים ועניינן העיקרי הוא עתירה לסילוק התובענה על הסף – מצאתי לנכון לדון יחד בשתי הבקשות האלה.

א. תמצית הרקע העובדתי והחלטות קודמות

ביום 4.11.1998 נחתם הסכם מכר מקרקעין (להלן: "הסכם המכר") בין כונס הנכסים לבין גיאו-בר. בהתאם להסכם המכר רכשה גיאו-בר מכונס הנכסים, במחיר של 4,550,000 ש"ח בתוספת מע"מ, חלק ממבנה המיועד לשימוש לתעשייה הנמצא ברחוב המפעלות 13 בירושלים (גוש 29510, חלקה 40 תת חלקות 122 ו- 127) בשטח של כ- 4,564 מ"ר (להלן: "הנכס"). זכויות החכירה בנכס היו שייכות לאופנהיימר, ובעת מכירתו של הנכס לגיאו-בר היו נכסי אופנהיימר, לרבות הנכס, משועבדים לטובת הבנק. בהסכם המכר נקבע כי גיאו-בר תשלם לכונס הנכסים במועד חתימת ההסכם סך של 2,250,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ואילו לגבי יתרת המחיר, אשר נקבע כי תשולם על ידי גיאו-בר בכפוף להעברת הנכס על שמה במנהל מקרקעי ישראל, סוכם כי תועמד על ידי הרוכשת ערבות בנקאית לטובת הכונס (סעיף 5 בהסכם המכר – נספח י"ז לכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידי גיאו-בר ביום 20.1.2011).

בין הצדדים התגלעו מחלוקות רבות, ובין היתר גם לגבי שטחו של הנכס אשר נמכר ונמסר לגיאו-בר. אשר על כן, הגיש הכונס תביעה בבית המשפט המחוזי בירושלים לאכיפת הסכם המכר ולחיובה של גיאו-בר בתשלום יתרת התמורה על פי הסכם זה (ת.א (מחוזי ירושלים) 4175/02 אהרון ריבלין עו"ד כונס הנכסים של אופנהיימר ממתקי ירושלים בע"מ נ' גיאו-בר (92) הנדסה אזרחית בע"מ (להלן: "תביעת האכיפה")).

ביום 15.10.2006 נתן כב' השופט י. ענבר פסק דין מקיף בתביעת האכיפה בו דחה את רוב טענותיה של גיאו-בר לגופן וקבע כי בהתקיים תנאים מסויימים ניתן יהיה לאכוף את הסכם המכר. בפסקאות 97-98 בפסק הדין נקבע כדלקמן:

"אני ממנה את התובע ככונס נכסים לצורך ביצוע העברת הזכויות על שם הנתבעת... תוקף המינוי מותנה באישור הסכם המכר על ידי בית משפט של כינוס נכסים.

אני מצהיר, כי אם יעלה בידי התובע להציג תוך זמן סביר אישור של המנהל, לפיו אין מבחינת המנהל מניעה להעביר את הזכויות על שם הנתבעת, אזי יהיה התובע זכאי לקבל מהנתבעת את מלוא יתרת התמורה על פי ההסכם; כל זאת, בכפוף לכך שהיקפן של הזכויות שהתובע יבקש להעבירן כאמור לא יפחת מזכויותיה של הנתבעת על פי התשריט נספח ד' לכתב התביעה, ובתנאי נוסף שעד אז יתקבל אישורו לעסקה של בית משפט של כינוס נכסים" [ההדגשות אינן במקור – ב.א.].

על פסק דינו של כב' השופט ענבר הוגש ערעור התלוי ועומד לפני בית המשפט העליון (ע"א 10064/06). כמו כן ישנם מספר הליכים נוספים התלויים ועומדים בין הצדדים בקשר לנכס נושא הסכם המכר, לרבות לענין קביעת שטחו.

ביום 2.2.2010 הגישה גיאו-בר בבית משפט זה תביעה נוספת כנגד כונס הנכסים וכנגד הבנק. תובענה זו הוגשה בדרך של המרצת פתיחה ובמסגרתה עתרה גיאו-בר "ליתן פסק דין הצהרתי המורה כי הסכם מכר המקרקעין... בטל ומבוטל כדין, בהתאם להודעת הרוכש מיום 13/7/09" (פיסקת הפתיחה של המרצת הפתיחה) וכן "להעתר גם לסעד הנסמך לפסה"ד ההצהרתי ולצוות על המשיב [הכונס – ב.א.] ("צו עשה") להשיב למבקש את תשלומיו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק" (סעיף 107 בהמרצת הפתיחה).

כונס הנכסים הגיש בקשה לסילוקה על הסף של המרצת הפתיחה, ולחלופין – להורות על הגשתה של התובענה בסדר דין רגיל. בקשה זו נמחקה ביום 20.6.2010 בהסכמת הצדדים. לאחר מכן, הגיש כונס הנכסים בקשה נוספת בה עתר להעברת הדיון בהמרצת הפתיחה לדיון בסדר דין רגיל. לבקשה זו של כונס הנכסים הצטרף אף הבנק. לגרסת כונס הנכסים והבנק התובענה שהוגשה לא עמדה בתנאים הנדרשים בדין להגשתה בדרך של המרצת פתיחה וזאת לנוכח מהות העניין, היקף המחלוקות העובדתיות שבין הצדדים, והסעדים שהתבקשו בהמרצת הפתיחה אשר כללו, בין היתר, עתירה למתן "צו עשה" להשבת התשלומים ששולמו לכונס הנכסים על ידי גיאו-בר. לדידם של כונס הנכסים והבנק מאחר שהתובענה כללה גם סעד כספי הרי שאין לדון בה בדרך של המרצת פתיחה, ולפיכך נטען על ידם כי יש לחייב את גיאו-בר להגיש תביעה כספית בסדר דין רגיל ולשלם בגינה אגרת בית משפט כדין.

ביום 20.12.2010 קיבל בית משפט זה את בקשתם של כונס הנכסים ושל הבנק, קבע כי התובענה איננה ראויה להתברר בדרך של המרצת פתיחה, וכפועל יוצא מכך – אף הורה כי היא תועבר לפסים של תובענה בסדר דין רגיל. לצורך כך נקבע כי "כתב תביעה מתוקן יוגש על ידי גיאו-בר בתוך 30 ימים" (סעיף 32 בהחלטה).

ביום 20.1.2011 הוגש על ידי גיאו-בר כתב תביעה מתוקן בו עתרה גיאו-בר למתן צו המצהיר על בטלותו של הסכם המכר (פיסקת הפתיחה של כתב התביעה המתוקן). בכתב התביעה המתוקן הובהר על ידי גיאו-בר כי "עילת התובענה דנן, לביטול הסכם מכר המקרקעין... מתייחסת אך ורק לנסיבות ולפרק הזמן הבלתי סביר בעליל, שחלף מאז יום 15/10/206 (הוא יום מתן פסק הדין של כב' השופט י. ענבר) ועד יום הודעת ביטול ההסכם שנמסרה למשיב ביום 13/7/09" [ההדגשה במקור – ב.א.] (סעיף 9 בכתב התביעה המתוקן). כן הובהר כי "תובענה מתוקנת זו אינה כוללת צו עשה להשבה... התביעה להשבת הכספים, שהופקדו בידי המשיב. תביעה זו תוגש בנפרד לאחר מתן פסק הדין בתובענה דנן" [ההדגשות במקור – ב.א.] (סעיף 4.א. בכתב התביעה המתוקן).

במסגרת כתב התביעה המתוקן כללה גיאו-בר בקשה להתיר לה לפצל סעדים מאחר שבכוונתה להגיש כנגד כונס הנכסים וכנגד הבנק תביעה להשבת הסכומים ששולמו על ידה לכונס על פי הסכם המכר ולתשלום פיצויים בגין הנזקים שנגרמו לה עקב רשלנותם של הכונס ושל הבנק (סעיפים 66-72 בכתב התביעה המתוקן).

לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן הגיש כונס הנכסים ביום 22.2.2011 הודעה לצד שלישי למינהל מקרקעי ישראל. במסגרת הודעה זו נטען על ידי כונס הנכסים כי ככל שיקבע שחל עיכוב בהעברת הזכויות בנכס על שם גיאו-בר אצל מנהל מקרקעי ישראל הרי שהאחריות לכך צריכה להיות מוטלת על מנהל מקרקעי ישראל.

כונס הנכסים והבנק, כל אחד בנפרד, הגישו בקשה לסילוקו על הסף של כתב התביעה המתוקן מהנימוקים שיפורטו להלן.

ב. עיקר טענות הצדדים

עיקר טענות הבנק בבקשה לדחיית ו/או למחיקת התביעה על הסף כנגד הבנק

לטענת הבנק יש לדחות על הסף את התביעה שהוגשה כנגדו על ידי גיאו-בר מכח האמור בתקנה 101(א)(3) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקנות סד"א") מאחר שכתב התביעה המתוקן אינו מגלה יריבות בין גיאו-בר לבין הבנק. לחלופין טוען הבנק כי יש למחוק את התביעה כנגדו מכח האמור בתקנה 100(1) בתקנות סד"א מאחר שכתב התביעה המתוקן אינו מגלה עילת תביעה כלפיו. בסעיפים 7-9 בבקשת הבנק נטען כי הואיל ובכתב התביעה המתוקן שהוגש על ידי גיאו-בר מצויין במפורש כי מדובר בתביעה למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות הסכם המכר, מחמת אי קיומו של פסק הדין אשר ניתן על ידי כב' השופט ענבר בתביעת האכיפה – אזי לא ניתן ללמוד מנוסחו של כתב התביעה המתוקן על יריבות משפטית הקיימת בין גיאו-בר לבין הבנק או על קיומה של עילת תביעה כלפי הבנק, שכן הבנק לא היה צד להסכם המכר או לתביעת האכיפה.